קיבוץ יד מרדכי, השוכן כיום על גבול עזה וששכן בעבר על גבול מצרים, סובל ממתח בטחוני עוד מראשית ימיו, ונמצא בשנים האחרונות תחת מתקפות בלתי פוסקות של טילי קסאם. הוא גם שוכן בחבל ארץ שבתקופת החורף עוטה מרבדי פריחה אדומה יפהפיים המושכים אליהם אלפי מטיילים, וזכה להיכלל בשל כך בפסטיבל אזורי לכל המשפחה המכונה "דרום אדום". המיצב הדרמטי של תמר הירשפלד, הנושא את אותו שם, מייצר בגלריה ספק שדה פורח ספק חדר מלחמה, היוצר חוויה הנעה בין קסם לחרדה. בכך הוא מבקש לחקור את המורכבות המתקיימת באזור הגיאוגרפי שבו נמצאת הגלריה בצפון הנגב: אזור ספר בעל היסטוריה ביטחונית ופוליטית טעונה מחד, ויעד פופולארי לתיירות פנים מאידך.
כדרכה, הירשפלד טורפת אלמנטים מהמציאות היומיומית המוכרת, מוהלת אותם בייצוגים סמליים של המקום, כאלה שהפכו לכמעט-קלישאות, ומחברת אותם מחדש באופן היוצר מיצב סוריאליסטי, המאיר ייצוגים שכיחים וסמלים נפוצים באור חדש. בתערוכה "דרום אדום" היא עושה שימוש בסמל מקומי שגור ומוכר – פרח הכלנית, שהוכרז זה מכבר כפרח הלאומי של ישראל – ליצירת ייצוג סובייקטיבי ואישי של תולדות המקום, ולחקירת מקומה של הכלנית כמיתוס בתרבות המקומית. במיצב מלא פאתוס היא בונה טופוגרפיה של נוף צחיח זרוע כלניות על רקע תצלום סרוק של נוף מדברי הממלא את קירות הגלריה. במרכז תצלום הקיר ניצב גמל ענק שכמו משקיף על המתרחש ממעל, כעין סמל גינרי או קלישאת-על למדבר, למזרח, לארץ ישראל התנ"כית. הקרנת שקופיות שעליהן צוירו פרחי כלנית, משוכפלת, מוקטנת ומעוותת באמצעות אבני קריסטל שנתלו סמוך לעינית המקרן. הפרחים האדומים המרצדים על גבי הנוף המדברי כמו מפריחים את השממה לרגע, יוצרים תעתוע קסום ושברירי שנדמה כי יתפוגג עוד מעט, שכן תנועה קלה של הקריסטל מעינית המקרן תבטל את השכפול הממלא את המדבר במרבדי פרחים, ותחשוף את דלותו של הדימוי המצויר של כלנית בודדת.
נושא שכפול הדימוי עובר כחוט השני בכל התערוכה: תצלום הקיר שהוגדל לממדי ענק נסרק מתוך ספרו של פטר מירום "ארץ הנגב" (1963), הכולל צילומי נוף פסטורליים לצד ציטוטים מן התנ"ך המתייחסים למדבר; ספר מלא מסרים אידיאולוגיים נאיביים של כיבוש הקרקע, הפרחת השממה והחזרת עטרה ליושנה. דימויים נוספים נסרקים, מטופלים ומשוכפלים, ומייצרים, בין היתר, שיח על סוגי ייצוג וסימון. הכלנית המשוכפלת שבה ומופיעה באופנים שונים בתערוכה, ובעצם השכפול הופכת לסמל ערטילאי - שטוח אך טעון - המתרחק ממקורותיה כפרח בר נפוץ. תצלומי כלניות ממלאים את השדות הצחיחים, בולטים בדו ממדיותם השטוחה על רקע הנוף המפוסל בתלת ממד; פרחים פלקאטיים, שטוחים, סמלים פשטניים של הפרחת השממה, כמו הנוף המדברי מלא ההוד העוטף את קירות הגלריה, שהפך לטפט קיר שטוח המבוסס על סריקת זירוקס זולה; כלניות הפכו לגיבורות הראשיות של רישומי המים הקסומים אך המופרכים של הירשפלד, ולגיבורות נשיות מחוללות בעבודת וידאו נוספת. תצלומים אחרים שנסרקו מן הספר "ארץ הנגב" משמשים כבסיס לעבודת וידאו שבה נראים נופי המדבר עולים באש, מתכלים ונעלמים, עד שהנייר המתפורר חושף אחריו צילום נוסף, שאף הוא יישרף עוד רגע. מראה שכבות נופי המדבר העולים באש מייצר דרמה רגעית הנדמית לקטסטרופה ביטחונית או לאסון טבע, דרמה הנחשפת במערומיה עם הגילוי שמדובר בשריפת נייר. נופיה של הארץ המובטחת מייצרים מצד אחד סביבה רחמית העוטפת את הגלריה ומכילה את המבקרים בה, ומצד שני קרקע בוערת בלהבות שאינן כלות, או רוטטת תחת ריצודי אור מהבהבים. ארץ המתכלה אך קמה לתחייה, מוכנה למקסם השווא הבא, נצחית כמו עוף החול, או כמו הכלניות השבות וממלאות את שדותיה בהתמדה מדי חורף לתקופה קצרה בלבד.
על רקע זה מוצגת סדרת עבודות נייר משועשעות משהו, החורגות מן המונומנטאליות והפלקאטיות של המיצב כולו, ומטפלות בהיבטים שונים, אקראיים, אנקדוטליים, בדיוניים לעתים, הקשורים במיתוס הכלנית ("אפיזודות ואנקדוטות בחייה של כלנית מצויה" כהגדרתה של הירשפלד). גם עבודות אלה עושות שימוש במסמנים מוכרים של המקום הישראלי – כמו תלים ארכיאולוגיים, עצמות מאובנים, גמלים, דמויות של ערבים או של קצינים מן הצבא הבריטי – שהירשפלד מייפה, מפרקת ומרכיבה מחדש, תוך שהיא עורמת עליהם שכבות חדשות של משמעות. "גבעת הכלניות" שבה נטמנה לאחרונה גופתו של אריאל שרון ז"ל, מצוירת כתל ארכיאולוגי זרוע עצמות שכלניות פורחות מעליו; מפה משנת 1961 של צפון מדבר יהודה בתקופה שאכלס בעיקר יישובים ערביים, ששימשה את אביה הארכיאולוג של הירשפלד ונושאת סימונים של אתרים ארכיאולוגיים בכתב ידו של האב, משמשת כמצע לקולאז' של חורבות ארכיאולוגיות ושלדי דינוזאורים – מסמנים של חיים שנכחדו ושל עולם שהיה ואיננו – שכלניות צצות מבין חורבותיו; מעשייה ערבית עממית שנמצאה באינטרנט - המספרת על פרחי ענק הרסניים הצומחים בין לילה, וממוטטים את בתי הכפר בעת קריסתם במהלך היום - שימשה כהשראה לרישום מים נאיבי למראית עין, שדמויות של ערבים, גמלים, כלניות ענק וחורבות מבנים מופיעים בו בערבוביה. הספר "ימי הכלניות" (תום שגב, 1999) המתאר את החיים בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי (הבריטים כונו, כידוע, "כלניות" בשל הכומתות האדומות שחבשו), מוצג פתוח על כפולת עמודים שבה מופיע תצלום משנת 1929 של הקצין הבריטי היהודי אלתר לוין, שנצבע ביד כדרך שבה היו הופכים בעבר צילומי שחור לבן ל"צילומי צבע". בצדו הימני של העמוד מופיע לוין במדי שרד מערביים, ובצדו השמאלי הוא מחופש לערבי, בייצוג אוריינטליסטי שכיח, והכיתוב המתנוסס תחת התמונות מסביר: "אלתר לוין כבן אירופה", "אלתר לוין כבן המזרח" בהתאמה. בעבודת וידאו נוספת נראות "כלניות" מפזזות בתוך שדה מצהיב על רקע חורבות של מבנה מהתקופה העות'מאנית – מסמן נוסף של ההיסטוריה הארצישראלית שהכלניות חוגגות סביבו במחול מגוחך, המבקש לבטל את הפאתוס הקשור במיתוסים אלה.
השימוש באפקטים זולים של יופי, בחיקויי חומרים ובאסתטיקה המבוססת על מניפולציות ידניות פשוטות תורמת ליצירתו של קסם עממי בחלל; "קיטש לואו-טקי" כפי שמכנה אותו הירשפלד, "שנועד להתחבב על ההמונים". אבני הקריסטל המשכפלות את הקרנת דימויי הכלנית הן אבני זכוכית זולות המחקות את החומר היקר; העץ המלאכותי שנשתל בלב הנוף וענפיו חוברו בפעולה ידנית לא מיומנת, מואר בתאורה צבעונית המזכירה גני אירועים. תלבושות הנשים המפזזות ככלניות בשדה הן תחפושות זולות ומגוחכות משהו, ואפילו גרסת השיר המיתולוגי המתבקש "כלניות" של שושנה דמארי, שלצליליו הן מרקדות, נשמע בעיבוד בוסה-נובה פופולארי וקליל. בכך מבקשת הירשפלד להנמיך את הפאתוס, להימנע ממיליציות, ולהפוך את הדרמה ההיסטורית של המקום לקומדיה אנושית.
רווית הררי
ידיעות הקיבוץ, 18.2.14
תערוכה חדשה: הנוף הבטחוני של עוטף עזה
בשתי תערוכות, בבארי וביד מרדכי, מתייחסים האמנים לחיים באזור הדרום ובקיבוץ, ומציגים אותם באור חדש
קרא עוד
הארץ, מוסף גלריה, 9.4.14
מחוץ למסגרת
"… המיצב של האמנית תמר הירשפלד שמוצג בקיבוץ יד מרדכי בדנה גלריה לאמנות בימים אלו, הוא ספק שדה פורח ספק חדר מלחמה, היוצר חוויה הנעה בין קסם לחרדה…". קרא עוד
